תולדות הלהקה
שורשי אוריה היפ
שורשיה של להקת "אוריה היפ - URIAH HEEP" נטועים עמוק בשתי להקות בריטיות צעירות משנות ה - 60. בשנת 1965, הקים גיטריסט צעיר בשם מיק בוקס (MICK BOX) להקה חצי מקצוענית בשם "THE STALKERS". קצת מאוחר יותר הצטרף אליו, בתפקיד הזמר, בחור בשם דייויד גאריק, שמאוחר יותר שינה את שמו לדייויד ביירון (DAVID BYRON).במשך כשנתיים, הלהקה הופיעה במועדונים ופאבים באזור מגוריהם שבאסקס, כשהם מבצעים בעיקר כיסויים ללהיטי התקופה. עם הזמן, בוקס וביירון החליטו להפוך למקצוענים ועברו ללונדון. שם הם שינו את שם הלהקה ל - "SPICE", והתחילו להופיע עם חומר מקורי משלהם. בנוסף לשני אלה, הלהקה כללה גם את אלקס נפייר (ALEX NAPIER) על תופים, ופול ניוטון (PAUL NEWTON) על גיטרת הבס. ב - 1968, "תבלינים" הוציאו תקליטון, שכלל שני שירים, "מאוהב - IN LOVE" ו - "הכל על המוזיקה - ALL ABOUT THE MUSIC".
ב - SPICE" ,1969" התחילו לעשות שם לעצמם, והופיעו באופן קבוע במועדון הלונדוני המפורסם "המרקיי", כשהם מנגנים שם כל מוצאי שבת.
עבודתם הקשה הייתה מרשימה, אבל הם נזקקו לעזרה מקצועית כדי לעלות מדרגה. העזרה הגיעה בדמותו של ג'רי ברון (GERRY BRON), מפיק ואמרגן לונדוני, שנוכח באחד מהופעותיהם והתרשם עמוקות. הוא הציע להם חוזה הקלטות, ובאמצע 69 הלהקה נכנסה לאולפן להקלטת אלבומם הראשון.
ברון הציע ללהקה להוסיף קלידים לצליל שלה, ואף הביא לאולפן חבר שלו, פסנתרן בשם קולין ווד. הלהקה הקליטה כמה שירים איתו, ומאד אהבה את תוספת הקלידים. אבל ווד המורה לא היה מעוניין בקריירה מוזיקלית, ולכן הם החליטו לחפש קלידן קבוע.
קלידן בשם קן הנסלי(KEN HENSLEY), הומלץ יל ידי פול ניוטון, שניגן עם הנסלי בלהקת "האלים - THE GODS", לפני הצטרפותו ל - SPICE. הנסלי הקים את "האלים" ב - 1965, עם מוזיקאים כגון מיק טיילור (MICK TAYLOR), שהתפרסם מאוחר יותר כשהחליף את בריאן ג'ונס (BRIAN JONES) ב"אבנים המתגלגלות", גרג לייק (GREG LAKE), שזכה בתהילה עם "מלך הארגמן - KING CRIMSON" ו - "אמרסון, לייק ופלמר", וג'ון גלסקוק (JOHN GLASSCOCK), שהגיע מאוחר יותר ל - "ג'טרו טול" האגדית. "האלים" הוציאו שני אלבומים, הראשון, "בראשית - GENESIS", ב - 1968, והשני, "בן לסמואל - TO SAMUEL A SON", ב - 69. בהרכב של "האלים" שהוציא את שני האלבומים האלה היו חברים ג'ו קונס על גיטרה, ג'ון גלסקוק על הבס, ולי קרסלייק על תופים. את קרסלייק נפגוש מאוחר יותר פעם נוספת.
לקראת סוף 69 "האלים" התפרקו, והנסלי, המובטל מעבודה, שמח להצטרף ל "תבלינים". עם הנסלי בהרכב הלהקה התחילה מחדש את הקלטת אלבום, כשבאמצע הדרך הם מחליפים את אלקס נפייר, המתופף, בנייג'ל אולסון (NIGEL OLSSON), שעזב גם הוא, לאחר השלמת ההקלטות, כדי להצטרף אל להקתו של אלטון ג'ון.
בסוף 1969 בריטניה ציינה את 100 השנים למותו של הסופר צ'רלס דיקנס, ובתיאטראות ובבתי קולנוע הציגו הצגות וסרטים המבוססים על ספריו. יום אחד, לאחר שצפה בסרט "דייויד קופרפילד", המבוסס על ספר באותו שם של דיקנס, הציע ג'רי ברון, המנהל של הלהקה, לשנות את שם הלהקה לשמו של הגיבורו הנבל מהספר, אוריה היפ. חברי הלהקה הסכימו, וכך נולדה האגדה בשם URIAH HEEP.
האלבום הראשון
האלבום הראשון של אוריה היפ - "כבד מאוד, צנוע מאוד - VERY EAVY VERY UMBLE" יצא לשוק ביוני 1970, ונקטל על ידי המבקרים. מליסה מילס , מבקרת מוזיקה של העיתון THE ROLLING STONE כתבה "אם הם יצליחו, אני אתאבד. הם נשמעים כמו ג'טרו טול מסוג ג'", על מה שמיק בוקס הגיב "שאף אחד ב"אוריה היפ" לא מנגן על חליל ולא עומד על רגל אחת".
אינני יודע אם המבקרת המכובדת קיימה את הבטחתה, אבל "אוריה היפ" הצליחו, והצליחו בגדול. רק בשנות ה - 70 תקליטיהם נמכרו במעל 30 מיליון עותקים. השיר שפותח את האלבום, "הצועניה - GYPSY", הפך כמעט מיידית להמנון הלהקה. במקרים נדירים מאוד קורה שהשיר הראשון של מוזיקאי כלשהו הופך לסמלו המסחרי, כפי שקרה עם "הצועניה". ה "כבד מאוד..." יצא לשוק במקביל ל - " IN ROCK" של להקת "סגול כהה - DEEP PURPLE", והאלבום הראשון של להקת "השבת השחורה - BLACK SABATH", ושלושת האלבומים האלה נחשבים לאבות הרוק הכבד, או מה שנקרא היום "הייבי מטאל". למעשה, באותה תקופה, "סגול כהה" ו "אוריה היפ" קיימו חזרות בחדרים סמוכים באותו מרכז קהילתי בלונדון, וניתן להניח שהייתה השפעה הדדית על שניהן.
האלבום השני
האלבום השני של הלהקה , "סליסבורי - SALISBURY", יצא בפברואר 1971, וכלל פנינים כמו "BIRD OF PREY -עוף טורף", "האישה בשחור - LADY IN BLACK", שהפך ללהיט הגדול ביותר של הלהקה במרוצת השנים, והאפוס באורך של יותר מ - 16 דקות, שנתן את שמו לתקליט, SALISBURY.
האלבום השלישי
האלבום השלישי של "אוריה היפ" "הבט בעצמך - LOOK AT YOURSELF", שיצא לאור באוקטובר 1971. עטיפת התקליט כללה ראי מעוות, כאילו מציע לנו לעשות בדיוק את מה שהשם רומז. האלבום הזה היה להצלחה המסחרית הראשונה של הלהקה, וכלל את הבלדה האפית "בוקרו של יולי - JULY MORNING", שנכנסה לספרי ההיסטוריה של הרוק ביחד עם יצירות כגון "CHILD IN TIME" של "סגול כהה" ו - "STAIRWAY TO HEAVEN" של "לד זפלין". התקליט כלל גם את שיר הנושא "LOOK AT YOURSELF ", שהפך ללהיט הגדול הראשון של הלהקה מעבר לים, בארה"ב .
בשנותיה הראשונות סבלה הלהקה מחוסר יציבות במחלקת הקצב. ארבעה מתופפים ושני בסיסטים התחלפו במשך השנתיים הראשונות. לקראת סוף 71 שוב נשארה הלהקה ללא מתופף, וגם פול ניוטון הבסיסט הודיע על פרישה. לתפקיד מאחורי התופים פותה לי קרסלייק (LEE KERSLAKE), חבר ותיק של הנסלי שעבד אתו ביחד עוד בלהקת "האלים". את תפקיד על הבס קיבל הניו זילנדי גארי טיין (GARY THAIN), שבדיוק נשאר ללא עבודה כשקיף הארטלי ( KEEF HARTLEY), שבלהקתו הוא ניגן, פירק את הלהקה כדי להצטרף לג'ון מאייל (JONH MAYALL). וכך נוצר ההרכב הקלאסי של "אוריה היפ", שלקח אותה לגבהים חדשים.
ההרכב היציב הראשון 1971 - 4 אלבומי אולפן
ההרכב הזה הקליט ביחד 4 אלבומי אולפן, שהראשון שבהם, "DEMONS AND WIZARDS". "שדים ומכשפים", שיצא במאי 72, ונחשב על ידי רבים כ-הטוב ביותר שלהם עד עצם היו הזה. שירים כמו RAINBOW DEMON ,CIRCLE OF HANDS ,THE WIZARD, 'EASY LIVIN, הפכו את הלהקה לכוכבי על של עולם הרוק.
האלבום החמישי, "יום הולדת לקוסם - THE MAGICIANS BIRTHDAY", שיצא בנובמבר 72, היה המשך ישיר ל "שדים ומכשפים". התקליט כלל את השירים ECHOES IN THE DARK ,BLIND EYE ,SUNRISE, TALES ,RAIN ושיר הנושא THE MAGICIANS BIRTHDAY, שחיזקו את מעמדה של הלהקה בפסגת הרוק העולמית.
פסגת ההצלחה העולמית 1972-3
1972-73 היו שנות פסגת ההצלחה העולמית של URIAH HEEP. בינואר 1973 הוקלט אלבום ההופעה החיה הראשון שלהם. האלבום הכפול הראה את להקה במלאו המעוף. ההצלחה של הלהקה הייתה כה אדירה, שבאוסטרליה, למשל, "השדים והמכשפים", "יום הולדת לקוסם" ו - "LIVE 73", כיכבו בו זמנית בחלק העליון של מצעד מכירות האלבומים. כל אלבומי הלהקה הפכו במהרה לאלבומי זהב, עקב המכירות הגבוהות.
אלבום האולפן הבא של "אוריה היפ", "חופש מתוק - SWEET FREEDOM", הוקלט מחוץ לאנגליה, בצרפת, בטירה עתיקה קרוב לפריס. הדבר נעשה במטרה להתחמק מתשלומי מסים גבוהים בבריטניה. ה"חופש המתוק" יצא בספטמבר 73 וזכה בהצלחה מהירה כמו קודמיו. השיר 'STEALIN, שהפך ללהיט ענק של הלהקה.
גם האלבום הבא של הלהקה הוקלט מחוץ בריטניה, במינכן שבגרמניה. WONDERWORLD - "עולם מופלא" יצא באפריל 74 ולא זכה להצלחה לה ציפו, ולה הוא היה ראוי, למרות שכלל כמה שירים נפלאים כמו SUICIDAL MAN ,DREAMS ,THE EASY ROAD, ושיר הנושא WONDERWORLD.
לקראת סוף 74 העניינים בלהקה התחילו להסתבך. סמים, שתייה לשוכרה, וכל מה שזה יכול לגרור אחריו. תחילה מיק בוקס שבר את היד כשנפל מהבמה, ונאלץ להמשיך את סיבוב ההופעות כשידו בגבס. אבל הבעיה הגדולה ביותר הייתה לבסיסט גארי טיין, שהסתגר בעצמו ובהרואין. הגרוע מכל קרה בינואר 75, כשגארי התחשמל על הבמה בזמן הופעה בדאלס, טקסס, ארה"ב. הוא הובהל לבית חולים והלהקה נאלצה לבטל את סיבוב ההופעות כולו. כשטיין השתחרר מהבית חולים, הוא הפך לצל של עצמו, וחברי הלהקה וההנהלה החליטו שלא ניתן יותר לסמוך עליו, ובפברואר 75 הוא פוטר מהלהקה. בסוף אותה שנה, ב- 8 לדצמבר, גארי טיין נמצא מת בביתו ממנת יתר של הרואין. במקומו צורף ללהקה נגן הבס הידוע ג'ון ווטון)JOHN WETTON(. ווטון התפרסם כשניגן בלהקות FAMILY ו- KING CRIMSON . לפני ההצטרפות לאוריה היפ, הוא הופיע עם להקת ROXY MUSIC של BRIAN FERRY.
עם ווטון, "אוריה היפ" הקליטה שני אלבומים. הראשון שבהם, "בחזרה לפנטזיה - RETURN TO FANTASY" שהופיע בנובמבר 75, הפך לתקליט הנמכר ביותר של הלהקה, וטיפס עד המקום השביעי במצעד מכירות האלבומים הבריטי. האלבום השני שהוקלט עם ווטון היה "HIGH AND MIGHTY". "גבוה וחזק" לא היה תקליט מבריק, אבל עדיין כלל בתוכו כמה שירים יפים.
הבעיות המשיכו לבעבע בלהקה, בעיית השתייה של דייויד ביירון החריפה, והמצב הפך לבלתי נסבל. בקיץ 1976 ,חברי הלהקה האחרים והמנהל ג'רי ברון, החליטו לבצע צעד מרחיק לכת ולפטר את אחד ממקימי הלהקה והסולן שלה, דייויד ביירון . גם ג'ון ווטון החליט לפרוש מהלהקה, וכך נאלצה הלהקה להתחיל לחפש לעצמה זמר ובסיסט חדשים. קריירת הסולו של דייויד ביירון לא הצליחה להתרומם, למרות שהוא הוציא תקליט אחד עם להקת ROUGH DIAMOND, ושני אלבומי סולו. בעיית השתייה שלו החריפה עוד יותר, וב - 28 לפברואר 1985 הוא נפטר מאי-ספיקת כבד.
לאחר שעזב את "אוריה היפ", הקים ג'ון ווטון את להקת UK , ולאחר מכן את להקת "אסיה - ASIA", איתה הוא זכה להצלחה גדולה.
שני החברים החדשים של "אוריה היפ" היו טרוור בולדר (TREVOR BOLDER) על הבס, וג'ון לאוטון (JOHN LAWTON) בשירה. בולדר היה לפני זה בלהקת הליווי של דיוויד בואי "העכבישים ממאדים", והיה שותף להצלחה הגדולה של האחרון עם האלבום המפורסם "זיגי סטארדאסט". לאוטון היה חבר בלהקה רוק גרמנית "חבריו של לוציפר" (LUCIFERS FRIEND). בהרכב הזה הלהקה הקליטה 3 אלבומים. הראשון, FIREFLY, יצא לאור בפברואר 77, ולדעת רבים היה טוב יותר מקודמו HIGH AND MIGHTY. האלבום זכה בביקורות מתונות, והלהקה יצאה לסיבוב הופעות, קודם בארה"ב, ואחר כך באירופה. קולו של לאוטון הוכח כתחליף טוב לביירון, אבל לחלק מהמעריצים חסרה ההופעה הבימתית הכאריזמתית של דייויד.
לקראת סוף 77 "אוריה היפ" חזרה לאולפן ההקלטות. "קורבן חף מפשע - INNOCENT VICTIM" יצא בסוף השנה, ותואר במסע הפרסום כ"מפלצת". וכזה הוא היה בדרכים רבות. הלהקה נהנתה מביקורות טובות על האלבום, אבל השינוי בכיוון הורגש הרבה יותר מהאלבום הקודם. ל"חף מפשע" היה צליל מתוחכם יותר, אבל גם הקלילות של החומר הורגשה היטב. למרות שהאלבום לא הצליח במיוחד בבריטניה, הוא הפך לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה בגרמניה, הזכה להצלחה לא קטנה ביתר מדינות היבשת. העובדה הזאת נבעה בעיקר עקב הוצאתו מחדש של השיר "האישה בשחור", שזיכה את "אוריה היפ" בפרס "אריה הזהב", המקבילה האירופאית לפרס ה"גראמי". עזרה לכך גם הפיכתו של "שחררי אותי - FREE ME" (מתוך "הקורבן"), ללהיט ענק ברחבי יבשת אירופה ומחוצה לה.
הצלחת הלהקה במצעדי הפזמונים הביאה לה הרבה מעריצים חדשים, אבל אלה היו מעריצים שנאמנותם הייתה קצרת חיים, במיוחד כשההצלחה במצעדים נעלמה מהר משהגיעה. בנתיים הרבה מהמעריצים המסורים התחילו להתרחק מהלהקה, מאוכזבים מהצליל הפופי החדש של הלהקה. ללא ספק, חלק גדול בשינוי הכיוון של הלהקה היה תחת השפעת חברת התקליטים שלהם, ברונזה (BRONZE).
האלבום השלישי בתקופת לאוטון, "מלאך נופל - FALLEN ANGEL", יצא לאור ביולי 78, ונראה היה שהוא נקרע בין הסגנונות החדש והישן. "חיזרי אלי" ו-"אהבה או כלום" היו ניסיונות שקופים, ומוצלחים במידה, ללהיטים, ובכל זאת הייתה הרגשה שלהקת רוק כבד מסתתרת איפה שהוא בתוך האלבום הזה. מאחורי הקלעים האי שקט בלהקה התחיל לבעבע מחדש. הסיבה העיקרית לכך היה שימוש מופרז, לדעת חלק מחברי הלהקה, בחומר של קן הנסלי, שנכפה על הלהקה על ידי אמרגנם ג'רי ברון. הלהקה נכנסה אומנם להקלטות האלבום הרביעי, אבל האי שקט הגיע לרמה כזאת שגרמה לפרישתם מהלהקה של ג'ון לאוטון ולי קרסלייק, המתופף, לפני שאלה הסתיימו. ההקלטות האלו, הידועות כ- "הקלטות חמשת המיילים"(או "עשרת המיילים"), מסתובבות בגרסאות שונות ולא חוקיות בין מעריצי הלהקה, אבל מעולם לא ראו אור באופן חוקי, למעט כמה שירים שהופיעו באלבום האוסף משנת 1996, שציין את 25 שנות קיום הלהקה, "זמן ההתגלות - A TIME OF REVELATION" .
להוטים למלא את מקומו של הסולן בהקדם האפשרי, "אוריה היפ" לא בזבזו זמן בגיוסו של זמר וולשי צעיר בשם ג'ון סלומן (JOHN SLOMAN). סלומן היה מבצע רב גווני, הוא שר, ניגן בגיטרה ופסנתר. לאחר הופעתו באלבום השני של להקת LONE STAR , היו כאלה שהגדירו אותו כרוברט פלנט החדש. הבעיה הייתה שלא רבים יכלו לדמיין את פלנט שר ב"אוריה היפ". את תפקיד המתופף קיבל כריס סלייד, מ"להקת האדמה של מנפרד מאן".
"אוריה היפ" חזרו לאולפן, והתוצאה הייתה אלבום בשם "הכיבוש - CONQUEST ", שיצא לשוק בפברואר 1980. הוצאת האלבום תוזמנה לציין את 10 שנות קיומה של הלהקה, והחזירה את הלהקה אל מצעדי האלבומים, למרות העובדה שהוא נשמע פחות "היפי" משלושת קודמיו. "הגל החדש של הייבי מטאל הבריטי" היה בתנופה באותה תקופה, ורבות מהלהקות החדשות כללו את "אוריה היפ" במשפיעים על התפתחותן. אבל "הכיבוש" היה רחוק מאוד מאותו הצליל שהיווה השפעה גדולה כל כך על התפתחות "הגל החדש".
הלהקה יצאה לסיבוב הופעות לקידום המכירות של האלבום, אבל הבעיות שרדפו אותה לא נעלמו. נוספה עליהם גם אי-שביעות הרצון של קן הנסלי מהדרך בה ג'ון סלומן ביצע את החומר הקלאסי של הלהקה. כל זה הביא בסופו של דבר לעזיבתו של הנסלי.
עבור מרבית המעריצים זה היה האירוע הקטסטרופלי ביותר מאז עזיבתו של ביירון ארבע שנים לפני כן. אומנם סגנון הכתיבה של הנסלי השתנה באופן משמעותי מימי הזוהר של ראשית שנות השבעים, אבל כולם היו מודעים לעובדה שהוא היה התורם העיקרי לחומר הטוב ביותר שהוקלט על ידי הלהקה מעולם. אומנם פרישתו של הנסלי תוארה כ"ידידותית", אבל כרוב הפרידות "הידידותיות" ברוק, היא לא הייתה כזו.
כמחליפו של הנסלי הובא נגן קלידים קנדי בשל גרג דצ'רט, שניגן לפני זה ביחד עם סלומן בלהקת "פולסר". בהרכב הזה הלהקה יצאה לסיבוב הופעות נוסף, ואף הקליטה תקליטון אחד. בתחילת 81 ג'ון סלומן פרש לקריירת סולו, ועד היום לא ברור האם הוא עזב מרצונו או נדחף החוצה. הכימיה בהרכב הזה לא עבדה כלל, ומיק בוקס החליט "לקבור" את הגרסה הזאת, ולבנות את "אוריה היפ" מחדש סביב עצמו וטרוור בולדר.
חמושים בחוזה הקלטה חדש, שני ה"היפסטרים" הנותרים ערכו ביקור אצל דייויד ביירון, שקריירת הסולו שלו הייתה בשפל המדרגה. הם הציעו לו להצטרף מחדש ללהקה, אבל ביירון לא היה מעוניין. עקב זה בולדר החליט שאין לו ברירה אחרת, וקיבל את ההצעה להצטרף ללהקת "WISHBONE ASH".
"אוריה היפ" צומצמה למיק בוקס בלבד, החבר המייסד היחיד של הלהקה שנשאר. זה נראה כמו הסוף, ובוקס בילה יומיים מסוגר בדירתו, שיכור כלוט.
לאחר שעזב את "אוריה היפ", הוציא קן הנסלי את אלבום הסולו השלישי שלו, "FREE SPIRIT". הוא הקים את "להקת קן הנסלי", ולאחר מכן את להקת "קצוץ קנה", והופיע איתם מספר פעמים, אבל אלא היו פרויקטים קצרי חיים. מאוחר יותר, ב - 1983, הוא הצטרף ללהקת הרוק הדרומי האמריקאית "BLACKFOOT", איתם הוא הקליט 2 אלבומים.
ב - 1985 הנסלי עזב גם את BLACKFOOT, ולמעשה פרש מעולם הבידור. בסוף שנות השמונים, הנסלי "חזר בתשובה" והפך לנוצרי הדוק. כיום הוא חי בסנט לואיס שבמדינת מיסורי בארה"ב, ומנהל אולפן הקלטות פרטי שלו, וכמו כן עובד כאיש קשר למוזיקאים בחברה לשיווק ציוד נגינה והגברה. לאחרונה הוא התחיל לחזור לאט לפעילות. הוא הקים להקת מוזיקה נוצרית, "אמונה ניראת - VISIBLE FAITH", איתם הוא מופיע בערבי צדקה וכנסיות.
ב - 1998 הם הקליטו אלבום בשם "מבט חטוף על תהילה - A GLIMPSE OF GLORY", שהודפס בכמות מוגבלת. כמו כן, הנסלי הופיע ביחד עם ג'ון לאוטון ב"להקת הנסלי-לאוטון", באופן חד פעמי, בכנס מעריצי "אוריה היפ" שהתקיים בחודש מאי 2000 בלונדון, לציון 30 שנות קיומה של הלהקה. כרגע הוא עובד על הקלטות אלבום חדש, שאמור לצאת בתחילת 2001, איתו הוא מתכנן לצאת לסיבוב הופעות באירופה.
אבל בואו נחזור אל סיפורה של "אוריה היפ". כזכור, עזבנו את מיק בוקס, בדירתו, שיכור כלוט, כשכל עולמו חרב עליו עם התפרקות הלהקה. בוקס התחיל לשקול את האפשרויות העומדות לפניו. אמרגנו היציע לו לעלות על עגלת "גיבורי הגיטרה" שהייתה פופולרית בתקופה ההיא, או לחלופין, להקים "להקת מיק בוקס". אבל בוקס דחה את ההצעות האלה במטרה לשמור את השם "אוריה היפ" בחיים, וכך התחיל תהליך הבנייה מחדש של הלהקה.
לי קרסלייק היה הראשון שגויס בחזרה. קרסלייק בדיוק עזב את להקתו של אוזי אוזבורן, ובוקס הצליח לשכנעו שהבעיות שגרמו לעזיבתו שנתיים לפניכן נעלמו, הנסלי לא היה יותר בלהקה, וג'רי ברון התעסק רק בענייני חברת התקליטים, ולא בצד הניהולי של הלהקה. נגן הבס בוב דייזלי (BOB DAISLEY) עזב אף הוא את אוזי, והצטרף לקרסלייק ב"אוריה היפ" החדשה. ג'ון סינקלייר (JOHN SINCLAIR) קיבל את המקום מאחורי הקלידים. סינקלייר ניגן לפני כן בלהקות כמו "הייבי מטאל קידס" ו-"ליון". את תפקיד הסולן מילא פיטר גולבי (PETER GOALBY).
צחוק הגורל הוא שגולבי ניבחן לתפקיד לאחר עזיבתו של לאוטון, אבל אז התפקיד ניתן לסלומן. התפקיד הוצא לגולבי כשהוא עדיין מחויב לסיבוב הופעות בארה"ב עם להקת "טרפז". גולבי הודיע שהוא יהיה מעוניין, אם התפקיד עדין יהיה פנוי לאחר סיום סיבוב ההופעות. הפעם, "אוריה היפ" היו מעוניינים בגולבי, ולמרות שנשקלה מועמדותם של זמרים אחרים, הם חיכו לחזרתו מארה"ב.
הפעם כל הלהקה תרמה לכתיבת השירים, ו"אוריה היפ" נכנסו לאולפני "רידג'פארם" לצורך הקלטת אלבום חדש. מספר שירים הוקלטו, אבל ג'רי ברון לא היה מרוצה מאיכות ההקלטות והפרויקט בוטל. הלהקה חזרה אל אולפני "ראונדהאוז" עם אשלי האו בתפקיד המפיק. אשלי היה מעורב העבודה עם הלהקה מימייה הראשונים.
האלבום בשם "אבומינוג - ABOMINOG", עם ציור המפלצת על העטיפה, ראה אור במאי 82, וזכה לביקורות נלהבות בעיתונות המוזיקלית אפילו מהמבקרים היותר גדולים של הלהקה. ג'ף בארטון, לא מהמעריצים הנלהבים של "היפ", נתן לאלבום 5 כוכבים מתוך חמש בכתבתו "סואונדס", כשהוא מסיים את הכתבה במילים "זוהי לא בדיחת הראשון באפריל". ל"אבומינוג" הייתה גם הצלחה מסחרית לא מבוטלת, למה שעזרה גם הקרנתו של סרטון הווידאו של השיר "ככה זה" בערוץ הטלוויזיה האמריקאי, החדש דאז, MTV.
לאחר סיבוב הופעות נרחב, כולל הופעות בכמה פסטיבלים גדולים, ושידור ישיר ברדיו לוקסמבורג לקהל מעורך של כ - 60 מיליון אנשים, הלהקה חזרה לאולפן להקלטת אלבום המשך. גם הפעם ההקלטה התבצע באולפני "ראונדהאוס", עם אשלי האו כמפיק. "קודם הראש - HEAD FIRST" יצא במאי 1983, והיה באותו סגנון כמו "אבומינוג". אותה נוסחה מנצחת מצאה חן בעייני המבקרים העוינים של פעם. "הוא לפחות טוב, ובחלקים אפילו יותר טוב מקודמו" כתב ג'ף בארטון ב"סאונדס". אבל עם סיום ההקלטות, בוב דייזלי פותה לחזור אל להקתו של אוזי אוזבורן, מה שפינה את הדרך לחזרתו ל"היפ" של טרוור בולדר.
הצלחתו המסחרית של האלבום הייתה קטנה מעט מהצלחת קודמו, אבל הלהקה הייתה מחדש באור הזרקורים, והופיע ברחבי העולם, כולל מספר הופעות בישראל, ביוני 83.
בזמן שהלהקה הופיעה ברחבי העולם התחילו לצוץ בעיות פיננסיות בחברת התקליטים שלה, ברונז. החברה הסתבכה בחובות וניהול כושל. מרבית הבעיות נבעו מהתמוטטות של חברת התעופה של ג'רי ברון, "אקסקוטיב איירלינס". התהילה של "אוריה היפ" עזרה לברון לבנות את האימפריה שלו, אבל עכשיו הכל התמוטט, לראשונה בקריירה שלהם , "אוריה היפ" מצאו את עצמם מחפשים חוזה ללא הנוכחות וההשפעה המתמדת של ג'רי ברון. גם פיטר גואלבי התחיל לאבד את סבלנותו, בעיקר בגלל לוח זמנים המטורף של הופעות הלהקה, דבר שיצוץ כבעיה רצינית תוך זמן קצר.
הלהקה חתמה חוזה הקלטות עם סי.בי.אס, ובמרס 1985 הופיע אלבומם החדש "קו המשווה - EQUATOR". הזמן בו הופיע האלבום הייתה תקופה עצובה למעריצי "אוריה היפ". בפברואר 85 נפטר הסולן הראשון של הלהקה, דייויד ביירון. בהכירו את חשיבותו ללהקה של ביירון, פיט גואלבי הקדיש את השיר "המכשף" לביירון בהופעות החיות. "קו המשווה" היה יחסית קל בהשווא לקודמיו, ולא זכה להצלחה. גם חברת התקליטים לא טרחה במיוחד על קידום האלבום. בעיות הניהול, אי שביעות הרצון מחברת התקליטים, לוח הופעות הכמעט בלתי אפשרי גרמו לגואלבי לפרוש מהלהקה, ובעקבותיו פרש גם הקלידן ג'ון סינקלייר, שהצטרף אף הוא ללהקתו של אוזי אוזבורן. החוזה עם סי.בי.אס בוטל, לפעם נוספת נאלצה הלהקה להתחיל לחפש שני מחליפים חדשים.
אירוני למדי, אבל הלהקה תעשה את אותה הטעות, כמו המקרה שבו הם בחרו בסלומן במקום גואלבי, כמה שנים לפני. זמר בשם ברני שאו (BERNIE SHAW), נבחן ללהקה, אבל התפקיד ניתן לאחד בשם סטפן פונטיין (STEFAN FONTAINE). סטף, כפי שהוא אהב להיקרא, היה זמר מוכשר, אבל צעיר בהרבה משאר חברי הלהקה. וחוסר בגרותו גרמה לחברותו הקצרה למדי בלהקה. הקלידן פיל לאנזון (PHIL LANZON) השלים את ההרכב הזה. לאנזון עבד לפני זה עם להקות כמו "גרנד פרי", "סאד קפה", ו - "סוויט".
למרות שהלהקה הייתה ללא חוזה הקלטות, היא יצאה לסיבוב הופעות בצפון אמריקה. זה היה הסיבוב היחיד והקצר של פונטיין עם הלהקה. שלושה חודשים אחרי זה הוא פוטר. לא קיימות הקלטות רשמיות מהתקופה הקצרה הזו, אבל בוטלג אחד מסתובב בין מעריצי הלהקה.
תפקיד הסולן הוצע לברני שאו, ומכיוון שלהקתו "סטרטוס" התפרקה, הוא קיבל את ההצעה ברצון. לפניכן, ברני הופיע בלהקות "גרנד פרי" ו -"פריינג מנטיס". עם שאו בהרכב, הלהקה נכנסה לתקופה היציבה והארוכה ביותר בהיסטוריה שלה, שנמשכת עד עצם היום הזה. 1986 הייתה לא רק תקופה חדשה מבחינת ההרכב. הזכויות להפצת החומר של הלהקה נרכשו על ידי חברת התקליטים לגאסי, וכל החומר הישן התחיל להופיע מחדש על גבי תקליטורים. הלהקה התחילה להופיע מחדש ברחבי אירופה, ובדצמבר 1987 אף הפכה ללהקת רוק כבד המערבית הראשונה שהופיעה מאחורי "מסך הברזל", ברה"מ דאז.
הביקור ההיסטורי כלל 10 הופעות באצטדיון האולימפי במוסקבה, בפני יותר מ - 180 אלף איש. ההופעות הוקלטו, והאלבום "חי במוסקבה - LIVE IN MOSCOW" יצא לאור לקראת סוף 88. האלבום כלל גם שירים חדשים, שנכתבו על ידי חברי ההרכב החדש.
הלהקה חזרה לתודעה הציבורית, והמשיכה בהופעתיה ברחבי היבשת, כולל הופעות היסטוריות נוספות, בצ'כוסלובקיה וגרמניה המזרחית הקומוניסטיות.
ב - 1989 ראה אור אלבום חדש של הלהקה, "שתיקה זועמת - RAGING SILENCE". לקראת סוף 89, כש-"אוריה היפ" חוגגת 20 שנות קיומה, יצאו לאור שני סרטי ווידאו של הלהקה, וכמה אלבומי אוספים, המתעדים את החומר של הלהקה.
למרות שהרכב הלהקה היה יציב, והם המשיכו להופיע במקומות רבים, חוזי ההקלטות של הלהקה לא היו מוצלחים. למעשה, בתקופה שבין 1986 ל - 1995, הלהקה הוציא רק שני אלבומי אולפן ואלבום חי אחד. ולמרות ההופעות הקבועות של הלהקה, המעריצים התחילו לקרוא לתקופה הזו "שנות המדבר".
ב - 1991 הלהקה הוציאה אלבום נוסף בשם "עולם שונה - DIFFERENT WORLD". החומר באלבום הזה היה פושר למדי, והוא לא זכה להצלחה כלל. למעשה הוא נחשב לאלבום גרוע, אולי אף הגרוע ביותר של הלהקה במשך כל שנות קיומה. ב - 1992 הלהקה נכנסה להקלטות של אלבום נוסף, אבל מכיוון שהם לא הצליחו להשיג חוזה הקלטות מניח את הדעת, הפרוייקט בוטל.
ב - 1995 הלהקה חגגה יובל 25 שנות קיומה, ולצורך ציון האירוע הוקלט אלבום חדש. עטיפתו של "ים של אור - SEA OF LIGHT" עוצבה על ידי רוג'ר דין, מי שעיצב עבורם את עטיפות של "שדים ומכשפים" ו -"יום הולדת לקוסם" עשרים שנה קודם. דין ידוע היטב בעיצוב עטיפות של להקות מפורסמות רבות, כגון "יס - YES" ואחרות.
המוזיקה ב"ים של אור" הייתה ברוח החומר מאותם אלבומים, וכללה את כל הסממנים של "היפ" הקלאסית, כולל ההרמוניות הקוליות המפורסמות של הלהקה. ואכן רבים חושבים שהוא האלבום הטוב ביותר של הלהקה מאז ימי "השדים" ו - "הקוסמים". האלבום התקבל בהתלהבות על ידי מעריצי הלהקה, והיא התחילה להופיע מחדש, בהצלחה גדולה בכל רחבי אירופה.
לציון יובל ה - 25, ב - 96, ראה אור אלבום אוסף מהודר "זמן ההתגלות - A TIME OF REVELATION". האוסף כלל 4 תקליטורים, עם יותר מחמש שעות של מוזיקה, כולל 20 שירים נדירים, שתרם ראו אור לפני כן. האלבום היה בנוי בצורת ספר, עם 60 עמודים של ההיסטוריה של הלהקה, וחומר מצולם נדיר. כמו כן, באותה שנה, הופיע גם אלבום הופעה חיה של הלהקה, "כורך הקסמים - SPELLBINDER". הלהקה המשיכה בהופעתיה בכל רחבי אירופה, כשהיא זוכה להצלחה גדולה במיוחד, במדינות כמו גרמניה, רוסיה והמדינות הסקנדינביות.
בנוסף לכך, בשנת 1996, התחילו לצאת לאור תקליטורים משופרים)REMASTERED( של כל אלבומי הלהקה. הצליל בתקליטורים האלה עבר השבחה דיגטלית, ובנוסף לכך, הם גם כוללים חומר נוסף, נדיר, שלא ראה אור לפני כן, וספרון שמתאר את התקופה בה הוקלט האלבום. ועד כה, למעשה, כל אלבומי הלהקה יצאו בפורמט זה.
באותו זמן התחילה גם פעילות נרחבת של מעריצי הלהקה באינטרנט. באמצע 96, האני סו (HANI SO), מעריץ גדול של הלהקה מסינגפור, הקים את האתר הראשון של הלהקה באינטרנט, שהפך תוך זמן קצר לאתר הרשמי של הלהקה. מעריצים רבים אחרים, כולל כמה ישראלים, הקימו אתרים נוספים, וכיום קיימים ברשת קרוב למאה אתרים המוקדשים ל-"אוריה היפ".
לקראת סוף 96, הקים בחור אמריקאי בשם מאק סטיגאל (MAC STEAGALL) את המיילינג ליסט של הלהקה, ובכך התחיל למעשה את תנועת "ההיפסטרים ברשת - HEEPSTERS ON THE WEB".
רבים ממעריצי הלהקה הצטרפו ל-"ליסט", בו הם מתחלפים בדעותיהם, ידע וחומר על הלהקה, ומוזיקה באופן כללי. ידידויות רבות נוצרו בין מעריצים מכל רחבי העולם, ומשנת 1997 מתקיימים כנסים שנתיים של מעריצי הלהקה, כשהאחרון התקיים במאי 2000, בלונדון, לציון יובל ה - 30 של "אוריה היפ".
בתחילת 1998, הלהקה הקליטה את אלבום האולפן ה - 20 שלה, "קיפולי נייר קוליים - SONIC ORIGAMI", שיצא לחנויות בספטמבר אותה שנה. האלבום, באורך של יותר מ - 70 דקות, כולל 14 שירים, התקבל בהתלהבות על ידי מעריצי הלהקה, ואף זכה לביקורות טובות בעיתונות הרוק. מרבית החומר איתו מופיעה הלהקה היום בהופעות חיות, בנוי על השירים מהאלבום הזה, ומקודמו, "ים של אור". בנוסף לכך, הלהקה מבצעת מספר שירים קלאסיים שלה, כגון, "הצועניה", "ציפור טורפת", "הזריחה", "האישה בשחור", ואחרים.
בתחילת שנת 2000, "אוריה היפ" הקליטה הופעה חייה נוספת, שאמורה לצאת לאור לקראת סוף השנה, כדיסק כפול, וגם על גבי ווידיאו ו - DVD. הקרנת הבכורה של הסרט אמורה להתקיים בלונדון, ב - 2 לספטמבר השנה. השם שניתן לאלבום ולסרט הוא "הדים עתידיים מהעבר - FUTURE ECHOES OF THE PAST". כמו כן, באותו המעמד, תקבל הלהקה תקליטי פלטינה, על מכירות של יותר מ - 500 אלף עותקים של אלבומי ההרכב הנוכחי שלה.
"אוריה היפ" לא הפסיקה להתקיים מאז הקמתה ב 1969 , ועדיין פעילה כיום, וממשיכה להצליח בהופעות ובהוצאת אלבומים, למרות שהיא מעולם לא נהנתה מהמבקרים הרבים שהיו לה, ושלא נתנו לה שום סיכוי להצלחה, והספידו אותה אין ספור פעמים. בתוכניות הלהקה להיכנס להקלטות אלבום חדש, לקראת תחילת שנת 2001. כמו כן, כמה מחברי הלהקה שוקדים על הקלטת אלבומי סולו, להם מצפים המעריצים בקוצר רוח. ל"אוריה היפ" הייתה, ללא ספק, היסטוריה רבת תהפוכות, עם הצלחות גדולות, ונפילות, אבל אף אחד לא יכול לקחת מהם את ההשפעה הגדולה שלהם על התפתחות מוזיקת הרוק. הם בהחלט להקה מאד, מאד צנועה, אבל גם מאד, מאד טובה.
החומר הנ"ל מבוסס בעיקר על תולדות הלהקה שהופיעו בספרים "שני עשורים ברוק" ו - "זמן ההתגלות", וכמו כן כתבות שונות בעיתוני רוק למינהם, וקצת ידע אישי. אי לכך, זכויות היוצרים על החומר, כולל ציטוטים, למרות התרגום החופשי למדי, שייכים לכותביהם המקוריים.
הירשם ל-
רשומות
(Atom)